פסק דין
התובעים רכשו מהנתבעת ביום 4.1.08 מחשב ושילמו תמורתו סך של 3,011 ₪.
לטענת התובעים, הנתבעת נוהגת להעניק ללקוחותיה אחריות של 3 שנים וכך אף מצוין בחשבונית הקנייה, וזו הסיבה שהחליטו לרכוש את המחשב מהנתבעת ולא מספק אחר.
ביום 14.1.2010, לאחר שנתיים של שימוש במחשב, התובעים מסרו את המחשב לנתבעת לצורך תיקונו עקב תקלה. לטענת התובעים על אף פניותיהם החוזרות ונשנות לנתבעת בכתובתה שבנשר וכן אל המעבדה אליה נלקח המחשב לתיקון, המחשב לא תוקן והנתבעת התחמקה ממתן תשובות והמשיכה להחזיק במחשב, ולאור התנהלות הנתבעת הם נאלצו לרכוש מחשב חלופי בעלות של 2,805 ₪.
בתביעתם שבפניי, התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לשלם להם פיצוי בסך של 5,816 ₪ סכום המורכב משווי המחשב שנשלח לתיקון, וכן משווי עלות המחשב החלופי שנרכש על ידם. בנוסף, התובעים מבקשים לחייב את הנתבעת לפצותם בסך של 7,000 ₪ בגין עוגמת נפש.
הנתבעת מודה בכך, שהמחשב נשלח לתיקון ביום 14.1.2010, ומאחר והתובעים טענו כי יש "ריח של פלסטיק שרוף", ומאחר ואכן נמצא בבדיקת מעבדה כי כתוצאה מקצר חשמלי נפגע לוח האם שבמחשב, הנתבעת הודיעה לתובעים, מספר פעמים, הן על ידי מנהל שירות לקוחות מר סמי מור והן בכתב, כי התקלה שבמחשב אינה במסגרת אחריות היצרן ו/או היבואן ככתוב בתעודת האחריות.
עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים נדרשו לרכוש בעלות של 250 ₪ רכיב מתוקן ו/או לבוא ולאסוף את המחשב. מנכ"ל הנתבעת הציע לתובעים לבצע את התיקון במחיר עלות בלבד, אלא שהתובעים בחרו לקנות מחשב חלופי מתוך רצון לשדרג את המחשב וכעת להוציא עלותו על חשבון הנתבעת.
משכך, הנתבעת טוענת כי יש להורות על דחיית התביעה ולחייב את התובעים בתשלום עלות דמי הבדיקה שטרם שולמו על ידי התובעים בסך של 150 ₪, סך של 100 ₪ משלוחים ליבואן עבור הרכיב שלא במסגרת האחריות, וסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות משפט ויומו של מנכ"ל הנתבעת.
מטעם התובעים העידו התובע מס' 2 בעצמו ואביו, מר אלכסנדר אנטוננקו. כעולה מעדותו, מר אלכסנדר מלין על ריבוי הגרסאות שנמסרו להם על ידי עובדי ונציגי הנתבעת בכל הנוגע לתיקון הרכיב הטעון תיקון במחשב. זאת ועוד, לטענת התובעים, משקיבלו אחריות לשלוש שנים, אזי היה על הנתבעת לתקן את הנזק על חשבונה.
באשר לתנאי האחריות עצמה, התובעים הכחישו מכל וכל כי קיבלו לידם את תעודת האחריות. למותר לציין, כי טענת התובעים שלא קיבלו לידם את תעודת האחריות נותרה שקולה כנגד טענת הנתבעת לפיה היא סיפקה את תעודת הארחיות ביחד עם המחשב כמו בכל עסקת מכירה שהיא מבצעת. על כן, אין בידי לקבל את טענת התובעים כי לא קיבלו לידם את תעודת האחריות.
כעולה מטענות הצדדים וכמפורט בחשבונית המס שצורפה לכתב התביעה, אין חולק, כי ישנם רכיבים שהאחריות בגינם הייתה ל – 3 שנים, בעוד שלרכיבים אחרים האחריות הייתה לשנה בלבד.
אין חולק עוד, כי על פי בדיקת המעבדה עולה כי הרכיב שנפגע במחשב היה לוח GA-945GCMX-S2 6.6 BULK ובהתאם לחשבונית המס, אכן ניתנה אחריות לרכיב זה למשך 3 שנים, עד ליום 9.1.2011.
אכן, הכלל הוא, כי הנתבעת חייבת לתקן פגמים ו/או קלקולים ו/או להחליף חלקים במוצר בתקופת האחריות ללא גביית תשלום כלשהו עבור התיקון. יחד עם זאת, לכלל זה יש חריגים המתחשבים באינטרס היצרן ובהם מתקיימים תנאים לגביית תשלום משנאמר בסעיף 8 לתקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), התשס"ו -2006 (להלן: "התקנות") כי: " על אף האמור בתקנות 2 ו-6(ג), רשאי יצרן לדרוש תמורה בעד תיקון שביצע בטובין לפי דרישת הצרכן, או בעד הובלתם או החלפתם, לפי הענין, אם הוכיח, לפני ביצוע התיקון, שהקלקול בהם נגרם כתוצאה מאחת הסיבות שלהלן: (1) כוח עליון שהתרחש במועד מאוחר ממועד מסירת הטובין לצרכן; (2) זדון או רשלנות של הצרכן, לרבות שימוש בטובין בניגוד להוראות השימוש ובלבד שהוראות השימוש סבירות בנסיבות הענין, והכל בכפוף להוראות כל דין. (3) .... ".
התקנות חלות על המחשב בהיותו טובין כהגדרת סעיף 1 לאותן תקנות.
בסעיף 21 לתקנות אלה נקבע במפורש: "אין להתנות על הוראות תקנות אלו, אלא לטובת הצרכן". טופס אחריות למוצר נקבע כמובן על רקע תקנות האחריות והשירות, שהן חלק מהדין הרלבנטי לגביהן. טופס האחריות הנו חוזה וקיימת חזקה לפיה תכלית החוזה היא לשלבו בדין הכללי שהוא חלק מהסביבה שבתוכה פועלים המתקשרים בחוזה (ראו א' ברק פרשנות במשפט, כרך ד, (תשס"א) 605-606). כאמור, טופס האחריות אינו ניתן במנותק מהוראות החוק והתקנות שעל פיו. מכאן, וגם אם אצא מתוך הנחה כי התובעים לא קיבלו לידם את תעודת האחריות, עדיין אין בכך כדי לשנות לעצם הכרעתי בתביעה שבפניי, וכמובן, מבלי להמעיט מחומרת מחדלה של הנתבעת, ככל שהיה.
בהתאם לקבוע בחוק הגנת הצרכן ובתקנות המהווים את "הסביבה" שבתוכה פועלים הצדדים, ברי כי קצר חשמלי או סימני שריפה, כפי שהעלתה בדיקת המחשב במעבדה, אינם במסגרת אחריות יצרן ו/או היבואן כפי שנקבע בסעיף 8 (1) לתקנות.
לכך מתווספת העובדה כי הנתבעת נכונה הייתה להחליף את הרכיב במחשב במחיר עלות, אלא, שהתובעים לא הניחו לה לעשות כן ומיהרו לרכוש מחשב חלופי. לא זו אף זו: אין להתעלם מהעובדה כי המחשב היה בשימוש התובעים במשך שנתיים מיום רכישתו ועד למועד בו פנו לנתבעת בדרישה לתקנו, ואין כל בסיס לדרישת התובעים לחייב את הנתבעת להשיב להם את עלות המחשב שרכשו מלפני שנתיים.
מכל המקובץ, דומה כי התובעים א פעלו להקטנת נזקיהם וסירבו לשלם עבור תיקון הרכיב שניזוק עקב תקלה שלא הייתה מכוסה במסגרת האחריות. עצם העובדה כי הנתבעת נתנה אחריות לחלק מרכיבי המחשב, לרבות החלק נשוא התביעה, למשך שלוש שנים מיום הרכישה, אין משמעה כי הנתבעת אחראית לכל נזק במשך אותן שלוש שנים. אחריותה של הנתבעת הינה פונקציה לתנאים המפורטים בתעודת האחריות, בהוראות חוק הגנת הצרכן ובתקנות.
על כן, הנתבעת תמסור את המחשב בחזרה לידי התובעים, ובכפוף לכך, הנני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות כלשהן.
ניתן היום, ט"ו שבט תשע"א, 20 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.